חלוקת עשרת הדיברות לשני לוחות

מאת ד"ר דוד אלגביש

 

הצירוף "עשרת הדברים" מופיע שלוש פעמים במקרא (שמות לד.כח: דברים ד,יג; י,ד), ובמקורות שלאחר המשנה הוא מצוי בצורה -עשרת הדברות". כינוי זה ניתן לקובץ החוקים בשמות כ,ב-יז; דברים ה,ו-כא. עשרת הדברים נכתבו על שני לוחות, כדברי הכתוב "וירד משה מן ההר, ושני לוחות העדות בידו, לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים" (שמות לב,טו). בהתאם למקובל מחלקים אותם לשנים. באופן שכל חטיבה רשומה על לוח אחד. חלוקתם של הדיברות לשני לוחות לא נוצרה מפאת גודלם, הואיל ושש מאות ועשרים האותיות של עשרת הדיברות ניתנות להירשם על לוח אחד. חלוקתם נועדה איפוא להעמיד את הקורא אותם על האבחנות התכניות והרעיוניות שבין שני חלקיהם. בדברינו הבאים נעסוק באבחנות הללו ובמשמעויותיהן.

א. חלוקת הדברות לעשרה

נחלקו קדמונינו בקביעת תחומם של הדיבר הראשון והדיבר האחרון. סלע המחלוקת הוא בתפישת "אנכי ה'" כדיבור נפרד, או חלק מציווי "לא יהיה". אם מקבלים את הדעה השניה, אזי מנין העשרה יתקבל על ידי חלוקת פסוקי "לא יהיה" "לא תעשה" (שמות כ,ג-ד) או "לא תחמוד" (שם יד-טו) לשני דיברות נפרדים. מרבית המקורות הקדומים תומכים באפשרות הראשונה, וכך אמרו חז"ל:

"אנכי ולא יהיה - מפי הגבורה שמענום" (בבלי, (מכות כד,א), לאמר: הם מהוים שני דיבורים נפרדים. וכך גם במכילתא (מסכתא דבחדש, סוף פרשה ח), בתרגום יונתן, רש"י, רמב'ן וחזקוני לשמות כ,ב. כנגד זאת, כותב ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לדברים ה,טז: דע כי דעת כל הקדמונים כי הדבור הראשון הוא 'אנכי' ... רק הישר בעיני, שמלת 'אנכי' איננה מהעשרה, כי דבור 'אנכי' הוא מצוה ועיקר המצוות, כאשר פירשתי כבר.

תפיסה זו עולה גם מחלוקת הקטע לפרשיות פתוחות וסתומות.

בעשרת הדברות יש עשר פרשיות, באופן ש'אנכי' ו'לא יהיה' הן פרשה אחת, בעוד שפסוקי "לא תחמד" חולקו לשתי פרשיות. שתי האפשרויות הללו משתקפות גם מתוך מערכת הטעמים, כפי שהטיב החזקוני להסביר בסוף פירושו לעשרת הדברות שבספר שמות: יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת (=שבועות) שהוא דוגמת מתן תורה, ומתרגמינן הדברות, קורין כל דברת 'לא יהיה לך' וכל דברת 'זכור' בנגינות הגדולות, לעשות כל אחד מהם פסוק אחד, שכל אחת מהן דברה אחת לעצמה. ודברות 'לא תרצח', 'לא תנאף', 'לא תגנוב', 'לא תענה', קורין בנגינות הקטנות, לעשות ארבעה פסוקים שהם ארבע דברות.

אבל בחדש שבט, כשקורין בפרשת יתרו כשאר שבתות השנה, קורין 'לא יהיה לך' ו'זכור' בנגינות הקטנות, לעשות מכל אחת מהן ארבעה פסוקים; ודברות 'לא תרצח', 'לא תנאף', 'לא תגנוב', 'לא תענה' קורין בנגינות הגדולות, לעשותן פסוק אחד, לפי שלא מצאנו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו. ובשבועות דוקא, כמו שפירשתי למעלה, גם בדברות 'אנכי' ו 'לא יהיה לך' יש נגינה גדולה, לעשות שתיהן פסוק אחד לזכרון שבדיבור אחד נאמרו. הפיסוק המאריך והמקצר נקרא טעם עליון, והפיסוק המשווה נקרא טעם תחתון. בטעם העליון "אנכי" ו"לא יהיה" הם שני דיברות נפרדים, בעוד שהטעם התחתון חיבר אותם לפסוק אחד.

להמשך קריאה, אנא הכנסו: http://www.herzog.ac.il/vtc/0038441.html